נוכח חומרת המצב, לקראת הפלישה הצפויה של הצבא המצרי מכיוון דרום, החליט מטה ההגנה, על עריכת מבצע ארצי להוצאת הילדים מישובים נצורים. מבצע זה נקרא "מבצע תינוק", נערך בין 15 - 19 במאי - 1948 והתקיים בצל כיבוש גוש עציון בידי הליגיון הירדני. בין הישובים שנכללו במבצע היה קיבוץ ניצנים.
הפחנוי בניצנים התבצע בלילה שבין ה - 16-17 במאי. היה זה מבצע מורכב ומאומץ, שכלל הליכה בת 16 ק"מ מניצנים לבאר טוביה ובחזרה. 35 ילדים העמסו על כתפי אבותיהם בתוספת מלוויהם.
מפקד במבצע היה דודיק בן יעקב והוא מספר:
"... הסידור היה שיצאתי עם סייר נוסף והכנסתי אותו לניצנים. קבענו בדרך מקום מפגש שאליו יוציאו אנשי נצנים את הילדים. חזרתי למקום ריכוז האוטובוסים (במסלול שדה התעופה של בית דראס), שם חיכתה הפלוגה המאבטחת. חששתי מאד מפיספוס במפגש שהתבצע בלילה חשוך מאד. לשמחתי הכל הלך לפי המתוכנן ונפגשנו".
ההחלטה על פינוי הילדים היתה מכאיבה..." כשהודיעו לנו באלחוט על ההכרח לפינוי הילדים, התנגדנו בתוקף. מחשבות שונות התרוצצו במוח: "האם אין זה שיגעון והפקרות? האם אין דרך אחרת להוצאת הילדים? האם מותר לסכן את חיי הילדים בדרך שכל צעד בה - מות וסכנה? התקשרנו עם מטה החטיבה והבענו דאגה. התשובה היתה פשוטה וחד משמעית: זוהי פקודה! יש לבצעה! אין מקום למחשבות. עבור יום, אפשר ולא נוכל לבצע גם זאת".. בסופו של דבר המסע עבר בשלום, חרף החששות שליוו את הכל. כשנפגשו אנשי המשק עם המחלצים, התרחש מעמד הפרידה, הקשה מכל. הורים נפרדו מילדיהם בהרגשה שהתאמתה, "שאולי לא יראו אותם יותר..."
לסגירה ומעבר לתמונות לחצו כאן
מציג פריט: - מתוך 35
הזמנה לשיחזור "מבצע תינוק" שהתקיים בין ה - 16-17 במאי 1948
קרדיטים: חיים קמפיאס
ההתכנסות לקראת היצירה למבצע ליד בית ההנצחה. דידי שמר מנהל את המבצע.
"מבצע תינוק"
נוכח חומרת המצב, לקראת הפלישה הצפויה של הצבא המצרי מכיוון דרום, החליט מטה ההגנה, על עריכת מבצע ארצי להוצאת הילדים מישובים נצורים. מבצע זה נקרא "מבצע תינוק", נערך בין 15 - 19 במאי - 1948 והתקיים בצל כיבוש גוש עציון בידי הליגיון הירדני. בין הישובים שנכללו במבצע היה קיבוץ ניצנים.
הפחנוי בניצנים התבצע בלילה שבין ה - 16-17 במאי. היה זה מבצע מורכב ומאומץ, שכלל הליכה בת 16 ק"מ מניצנים לבאר טוביה ובחזרה. 35 ילדים העמסו על כתפי אבותיהם בתוספת מלוויהם.
מפקד במבצע היה דודיק בן יעקב והוא מספר:
"... הסידור היה שיצאתי עם סייר נוסף והכנסתי אותו לניצנים. קבענו בדרך מקום מפגש שאליו יוציאו אנשי נצנים את הילדים. חזרתי למקום ריכוז האוטובוסים (במסלול שדה התעופה של בית דראס), שם חיכתה הפלוגה המאבטחת. חששתי מאד מפיספוס במפגש שהתבצע בלילה חשוך מאד. לשמחתי הכל הלך לפי המתוכנן ונפגשנו".
ההחלטה על פינוי הילדים היתה מכאיבה..." כשהודיעו לנו באלחוט על ההכרח לפינוי הילדים, התנגדנו בתוקף. מחשבות שונות התרוצצו במוח: "האם אין זה שיגעון והפקרות? האם אין דרך אחרת להוצאת הילדים? האם מותר לסכן את חיי הילדים בדרך שכל צעד בה - מות וסכנה? התקשרנו עם מטה החטיבה והבענו דאגה. התשובה היתה פשוטה וחד משמעית: זוהי פקודה! יש לבצעה! אין מקום למחשבות. עבור יום, אפשר ולא נוכל לבצע גם זאת".. בסופו של דבר המסע עבר בשלום, חרף החששות שליוו את הכל. כשנפגשו אנשי המשק עם המחלצים, התרחש מעמד הפרידה, הקשה מכל. הורים נפרדו מילדיהם בהרגשה שהתאמתה, "שאולי לא יראו אותם יותר..."